יחס שירותים לאדם

מהווה אומדן לרמה סניטרית. במדינות מתפתחות נעשה בשימוש בשירותים משותפים לשכונה ולכן אומדן זה הופך מהותי יותר. ישנם ערים בהודו לדוגמה בהן יחס של 1:50 גם הוא בגדר שאיפה. במדינות מפותחות לעומת זאת נקבע בחוק יחס שירותים לאדם מינימלי במבני ציבור ובמקומות העבודה.
בסוף שנת 1994 נוסף לחוק התכנון והבניה סעיף 158א1, הקובע
"בבית שימוש ציבורי יהיה המדור המיועד לנשים גדול בשטחו ובמספר
הקבועות שבו מן המדור המיועד לגברים באותו מקום, הכל כפי שיקבע
שר הפנים בתקנות בהתייעצות עם המועצה הארצית ועם שר הבריאות".
הפרטים נקבעו בטבלאות שבהוראות למתקני תברואה ולאחר מכן הוגמשו הכללים,
ונקבע כי "במוסדות חינוך, בתי תפילה ובמוסדות קהילתיים אחרים,

שלגביהם יוכיח מבקש ההיתר, להנחת דעתו של המהנדס ובהתייעצות עם משרד הבריאות,
כי מספר הנשים הצפויות להשתמש בבנין שיוקם, קטן ממספר הגברים,
יופחת השטח בבית השימוש הציבורי לנשים ומספר הקבועות שבו מזה של הגברים.
כמו כן, במוסדות חינוך ובמוסדות קהילתיים אחרים בהם מספר הגברים הצפויים
להשתמש בבנין קטן ממספר הנשים, יופחת השטח בבית השימוש הציבורי לגברים